פסק-דין בתיק ת"א 2852-08

פתח דבר

התובעים הינם בעלים לשעבר של בית מגורים ברחוב יעבץ 13, קרית מטלון, פתח תקווה, הידוע כחלקה 224 בגוש 6193 (להלן - הבית או המושכר). הנתבע, שכר בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת את המושכר, אשר שימש לו כמשרד, החל משנת 2001 ועד לחודש ינואר 2008. המחלוקת, שנתגלעה בין הצדדים, עניינה במועד פינוי המושכר ובמצבו הפיזי של המושכר במועד הפינוי.

טענות התובעים

הנתבע שכר את המושכר ברציפות החל משנת 2001. למרות זאת, בין הצדדים נחתם הסכם שכירות כתוב אחד בלבד בעבור התקופה שמיום 1/1/2001 ועד ליום 31/12/2001. לאחר הפצרות מצד ב"כ התובעים נעתר ב"כ הנתבע, וביום 12/6/2007 נחתם הסכם שכירות נוסף בנוגע למושכר לתקופה שמיום 31/12/2006 ועד ליום 31/12/2007 (להלן - הסכם השכירות האחרון). ההסכם נחתם על ידי הנתבע באמצעות בא כוחו, עו"ד יעקב שבן. בנוגע לתקופה שמיום 1/1/2002 ועד ליום 30/12/2006 לא נחתם בין הצדדים הסכם שכירות כלל.

למרות העדר הסכם שכירות בכתב, לא הועלו טענות כלפי הנתבע, כי לא עמד בתשלום דמי השכירות החודשיים במהלך השנים או בתשלום המיסים והחשבונות האחרים בגין החזקתו במושכר.

ביום 12/6/2007, המועד בו נחתם הסכם השכירות האחרון בין התובעים ובין הנתבע, חתמו התובעים על הסכם מכר (להלן - הסכם המכר) למכירת הבית לצד שלישי
(להלן - הרוכשים). מועד מסירת החזקה בנכס לרוכשים, כאשר הוא פנוי מכל זכות נוגדת, ובין היתר זכות שכירות, נקבע בהסכם המכר ליום 1/2/2008.

חרף התחייבותו של הנתבע בהסכם השכירות האחרון לפנות את המושכר עד ליום 31/12/2007, הוא לא פינה את המושכר עד לסוף חודש ינואר 08'. זאת על דעת עצמו וללא הסכמת התובעים. בגין התקופה שמיום 31/12/07 ועד לפינוי הנכס בפועל לא שילם הנתבע דמי שכירות. אי הפינוי במועד תום תקופת השכירות הקבועה בהסכם השכירות האחרון מקים לתובעים עילה לתבוע דמי שימוש יומיים בעבור כל יום של איחור בפינוי המושכר וכן זכות לקבלת הפיצויים המוסכמים, האמורים בהסכם  השכירות האחרון.

בנוסף, נותרו חובות לחברת החשמל ולעיריית פתח תקווה, אשר נצברו עוד ממועד השכרת הנכס לנתבע. חובות אלו נפרעו על ידי התובעים והם עותרים לחיוב הנתבע בהשבה.

לא זו אף זו, עת פינה - בסופו של דבר - הנתבע את המושכר, הותיר בו נזקים רבים,  שאינם נובעים משימוש סביר - ובין היתר: פירוק ועקירה של מחוברים בבית - עד כדי שנקבע על ידי שמאי מקרקעין, כי הבית אינו ראוי למגורים. בחוות דעת שמאי מקרקעין,שצורפה לכתב התביעה כנספח 5, נאמד הנזק למושכר ב-242,550 ש"ח.

הנזקים שנותרו במושכר לאחר פינויו, העמידו את התובעים במצב בו הפרו, שלא באשמתם, את תנאי הסכם המכר כלפי הרוכשים, כאשר הופרה ההתחייבות למסור את הבית לרוכשים באותו המצב כפי שהיה בעת החתימה על הסכם המכר. במצב דברים זה חששו התובעים, כי יתבעו על ידי הרוכשים. כדי למנוע תביעה מצידם של הרוכשים, שילמו התובעים לרוכשים סך של 24,166 ש"ח, והם עתרו לשיפוי.

טענות הנתבע

המושכר שימש את הנתבע כמשרד. המושכר לא היה ראוי למגורים מלכתחילה,  והנתבע עצמו עשה שינויים ושיפוצים במושכר, אשר התאימו את המושכר לשמש כמשרד אך לא כדירת מגורים.

מועד פינוי המושכר הוארך, בהסכמת הרוכשים ובידיעת התובעים, עד ליום 31/1/2008. בפועל, פונה המושכר אף קודם לכן. לפיכך, הנתבע אינו צריך לשלם לתובעים את דמי השימוש היומיים או את הפיצוי המוסכם הנתבעים על ידי התובעים.

לאחר פינוי המושכר על ידי הנתבע מסרו התובעים את החזקה בבית לרוכשים. התובעים קיבלו עבור הבית את מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר, והרוכשים לא הפחיתו סכום כלשהו מהתמורה. לפיכך לא נגרם שום נזק לתובעים.

הנתבע מכחיש את הטענות לפיהן עקר או הרס מחוברים במושכר. ביחס לחומרים או לציוד אישי של התובעים ובני משפחתם, טוען הנתבע, כי אלו נלקחו על ידי נציגי משפחת התובעים במהלך פינוי המושכר ואף בזמנים מוקדמים יותר.

יתרה מכך, לנתבע נאמר, הן ע"י התובעים והן ע"י הרוכשים, כי יש בכוונתם להרוס את הבית ולבנות תחתיו בית מגורים חדש. הרוכשים, מלווים בקבלן הריסה מטעמם, הופיעו במושכר במהלך חודש ינואר, נפגשו עם הנתבע ואף נתנו לו הוראות שונות לגבי המצב בו הם מבקשים להשאיר את המושכר לאחר פינויו. הוראות בוצעו במלואן על ידי הנתבע.

בנסיבות אלו, הותר לנתבע ליטול מן המושכר כל שיחפוץ, לרבות את אותם שיפורים שהנתבע עצמו הכניס במושכר.

ואכן, לאחר פינויו על ידי הנתבע, המושכר נהרס כליל, ונעשו בשטח הכנות לצורך בניית בית מגורים חדש. ממילא כל פירוק או הרס, שנטען כי נעשה במושכר, לא גרם נזק כלשהו לתובעים וגם לא לרוכשים.